פסק-דין בתיק ע"א 6378/03

השופטת מ' נאור:

1.        פעם נוספת תוך פרק זמן קצר מגיעות לבית משפט זה שאלות בעניין הגבלת חופש העיסוק של מי שפרשו פרישה מוקדמת לגימלאות מאגד. אגד מערערת לפנינו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר ד' פלפל) בו נקבע כי תקנות מסויימות בתקנונה, שעניינן הגבלת חופש העיסוק לאחר פרישה, בטלות בהיותן סותרות את תקנת הציבור, וכי שינוי בתקנון קרן הרווחה של אגד השולל את חברות שבעת המשיבים בקרן הרווחה בגין עיסוק מתחרה באגד, אינו תקף כלפי המשיבים. ששת המשיבים הראשונים פרשו לגמלה מוקדמת מאגד. לאחר חלוף יותר משלוש שנים מפרישתם החלו לעבוד כנהגים בחברות מתחרות. המשיב השביעי החל לעבוד בחברה מתחרה כמשווק טיולים בתוך שלוש השנים שלאחר הפרישה המוקדמת.

2.        נושא התחרות בין אגד לבין מי שיצאו לגמלה מוקדמת מעסיק והעסיק דורות של שופטים: במסגרת זו באה תביעת "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' מירון ואח' (ת"א (ת"א) 2541/87), שנדונה לימים בבית משפט זה ב- ע"א 157/88 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' מירון ואח', פ"ד מד (1) 522.  בערעור אושרה פסילת תקנה 14(א)(4) - מנשואי ענייננו הנוכחי - בנוסחה דאז, שהטילה הגבלות כבדות ביותר על הפורשים. כן ראו ע"א 4269/90, 520/91, 1525/92, 1535  "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' דברת אוח', פ"ד מז (5) 147. לימים באה פרשת משיח (ע"א 239/92 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' משיח ואח', פ"ד מח (2) 66), שעסקה בתקפותה של תקנה 14(א)(4) - בנוסחה הנוכחי - ביחס לאותם חברים שפרשו מאגד עוד לפני תיקון הנוסח.

3.        בהמשך, ביום 21.9.1999 ניתן בבית משפט זה פסק הדין ב-רע"א 672/96 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' רכטמן ואח' פ"ג נג (5) 25 (להלן: ענין רכטמן) ושם נקבע, בעניינו של ברוך רכטמן (שהוא המשיב 6 בענייננו), כי בהסכמתה של אגד לשלם לקרן הגמלאות שלה את חלקה בסכום החד-פעמי הנדרש לרכישת זכאות לגמלה מוקדמת, או בהסכמתה לשלם לחבר הפורש גימלה תקציבית עד מלאת לו 60, הכל כמוסבר שם, יש משום תמורה נאותה להתחייבות החבר הפורש להימנע מעיסוק מתחרה בעסקי אגד במשך שלוש שנים מיום פרישתו. הסכמה כזו, כך נקבע, מעמידה צידוק לאינטרס של אגד להטלת הגבלות לאחר הפרישה. במישור היחסים בין אגד ובין החבר המבקש לפרוש אין בהטלת ההגבלות משום פגיעה במידת הסבירות וההגינות. אגד רשאית היתה, כך נקבע, להתנות את הסכמתה לפרישה מוקדמת של רכטמן לגמלאות במתן התחייבות מצדו כי במשך שלוש שנים לאחר פרישתו יימנע מעיסוק מתחרה בעסקיה. דרישת אגד שרכטמן ייטול על עצמו חיובים נלווים להתחייבות האמורה היתה ללא פגם. על כן, קבע בית משפט זה בענין רכטמן, כי תקנות 14(א)(4) - (7) לתקנון אגד בנוסחן הנוכחי, אינן בטלות ואינן נוגדות את תקנת הציבור. בכך הפך בית משפט זה את קביעתו של בית המשפט המחוזי באותה פרשה, לפיה התקנות האמורות בטלות הן. תקנות 14(א)(4) - (7) שעמדו לדיון בענין רכטמן ועומדות שוב לדיון בערעור הנוכחי, קובעות:

"14(א) כל חבר מתחייב:

(4)   בתקופה של 3 שנים מיום פרישתו לגימלאות (למעט במקרה של פרישת חובה בגיל 65 שנה) לא יתעסק החבר בתחומי ישראל, בין במישרין בין בעקיפין, בעסק של הובלת נוסעים בתחבורה ציבורית ובתיירות, בהיות עיסוק זה מתחרה לעסקי האגודה. אם עסק חבר באיזה זמן, העולה על שישה חודשים, מתוך שלוש שנות חברותו האחרונה באגודה, בתפקיד ניהולי ו/או מקצועי כלשהו, כי אז הוא לא יעסוק בתחומי ישראל בתקופה של 3 שנים מיום פרישתו לגמלאות, כאמור לעיל, בעיסוק מתחרה לתחום עיסוקו הנ"ל באגודה (להלן:'עיסוק מתחרה').

(5)   אם יפר החבר את התחייבותו שבסעיף קטן (4) דלעיל, תהיה האגודה רשאית להשיג נגדו בבית-המשפט צו אכיפה (לרבות צו מניעה זמני וקבוע), המונעים ממנו לעסוק בעיסוק מתחרה.

(6)   בנוסף לאמור מתחייב החבר לשלם לאגודה, במקרה של עיסוק מתחרה, פיצויים מוסכמים בשעור שלושה חודשי משכורת ברוטו כפי שמשלמת האגודה לחבריה באותה עת, ולשם כך יפקיד החבר בידי האגודה, בעת פקיעת חברותו, בטחון מתאים כפי שיקבע על ידי ההנהלה.

(7)   במקרה של עיסוק מתחרה, לא יהיה החבר זכאי להחזיק בתעודת נסיעה חופשית ולכל הזכויות הנלוות לתעודה זו (לרבות לבני משפחתו) והחבר יהיה חייב למסור לאגודה את התעודה (התעודות) הנ"ל מיד עם קבלת דרישה לכך.

האמור בסעיף קטן זה יוחל גם לגבי חבר העוסק בעיסוק מתחרה כאמור בס"ק (4) לעיל, לאחר תום 3 שנים מיום פרישתו לגימלאות"

           לעומת זאת, אישר בית משפט זה בענין רכטמן את קביעת בית המשפט המחוזי שם לפיה תקנה אחרת, 14(א)(8), נוגדת את תקנת הציבור, ועל כן בטלה. התקנה, שאינה עומדת עוד על הפרק, קבעה:

"14(א)(8)   בלי לגרוע מהאמור בסעיפים קטנים (5) ו-(6) לעיל, זכות החבר לקבל גימלאות מאת קרן הגימלאות תיפסק במקרה של עיסוק מתחרה כאמור בסעיף קטן (4) לעיל, עד שהחבר ישלם לאגודה אותו סכום ששילמה האגודה לקרן הגימלאות כסכום השתתפות חד-פעמי לפי תקנות הקרן, על מנת שיזכה לקבל גימלאות.

האמור בסעיף קטן זה יחול גם לגבי חבר העוסק בעיסוק מתחרה כאמור בס"ק (4) לעיל, לאחר תום 3 שנים מיום פרישתו לגימלאות"

4.        בהערת שוליים ציין בית משפט זה בפסק דינו בענין רכטמן כי לקביעתו בדבר תקפות תקנות שונות ישנה משמעות מעשית מוגבלת: "השאלה אם תניה בחוזה עומדת במבחנה של תקנת הציבור, כמשמעה בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), והשאלה אם אותה תניה, כשהיא מופיעה בחוזה אחיד, מהווה תנאי מקפח, כמשמעו בחוק החוזים האחידים, הינן שתי שאלות נפרדות". תקפותן של תקנות המשנה נבחנה בענין רכטמן רק על פי עמידתן במבחנים של תקנת הציבור, ולא נבחנה השאלה אם מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. אין צריך לומר, כך נקבע, כי בידי אגד לפנות לבית הדין לחוזים אחידים בבקשה לאישור תקנונה.

5.        אגד לא פנתה לבית הדין לחוזים אחידים. שאלת תוקפן של אותן תקנות עצמן, שנבחנו בענין רכטמן, חזרה ועלתה על שולחנו של בית המשפט המחוזי ולימים בערעור על שולחננו ביוזמת המשיבים דווקא. ההליך בו נקטו המשיבים היה בקשה למתן פסק דין המצהיר על בטלות אותן תקנות שהוכשרו בענין רכטמן ועל בטלות סעיף 3(3.3) לתקנון קרן הרווחה לגביהם. כמו כן, התבקש בית המשפט המחוזי לאסור על אגד לבטל תוקפן של תעודות נסיעה חופשית המוחזקות בידי המשיבים ובני משפחותיהם. המשיבים 6-1 נאלצו לפנות לבית המשפט, לאחר שאגד שלחה למרביתם מכתבים בהם נדרשו "להשיב לאגודה מיידית את תעודת נסיעה חופשית המצויות בידך ובידי בני משפחתך", בגין עיסוקם המתחרה באגד, תוך התראה שאם לא ייענו לפניה, תיאלץ אגד לחייבם בחיובים כספיים בהתאם לנוהלי האגודה. כן הודע להם כי על פי סעיף 3(3.3) לתקנון קרן הרווחה נפסקת חברותם בקרן, וכי אין הם זכאים לאכול במסעדות האגודה או להשתמש במכונות למכירת מזון במתקני האגודה. המשיב 7 הצטרף בשלב מאוחר יותר כמבקש נוסף בהמרצת הפתיחה שהגישו המשיבים 1-6.

6.        בפסק הדין שבערעור דחה בית המשפט המחוזי את טענות המשיבים המתבססות על היות התקנון חוזה אחיד. בית המשפט המחוזי קבע, כי משנמנעו המשיבים לצרף להמרצת הפתיחה שהגישו או לסיכומים את התקנון כולו אין בידיו לקבוע כי תקנה 14(א) הנה תקנה מקפחת. בית המשפט המחוזי שב עם זאת מיוזמתו לשאלה שנדונה בענין רכטמן והיא האם יש בתניות אי-התחרות שבתקנון, כדי לסתור את תקנת הציבור. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה שונה מזו שנקבעה בענין רכטמן וקבע כי תקנות 14(א)(4) - (7) (שצוטטו לעיל) בטלות בהיותן מנוגדות לתקנת הציבור.

7.        בית המשפט המחוזי מסביר, כי ראה לסטות מהלכת רכטמן, לאור שינוי "האקלים המשפטי" בענין תניות אי-תחרות. פסק הדין בענין רכטמן ניתן, כאמור, ביום 21.9.1999; כעבור פחות משנה, ביום 28.8.2000, ניתן פסק דינו של בית משפט זה ב- ע"א 6601/96 AES System Inc. נ' סער ואח', פ"ד נד (3) 850 (להלן: ענין AES). בענין AES החליט בית משפט זה לבטל התחייבות של עובד שלא להתחרות במעבידתו לשעבר. אגב כך נקבע, מפי הנשיא ברק, באשר לתקנת הציבור והגבלת חופש העיסוק:

"'תקנת הציבור' (לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 - מ"נ) משקפת את תפיסות היסוד של החברה הישראלית באשר לרמה הראויה של התנהגות ביחסים חוזיים. היא מבטאת את עמדתו של המשפט הישראלי באשר למותר ולאסור בהתקשרות החוזית" (שם, בע' 860 ה).

           בנתחו את עקרונות חופש החוזים וההגנה שיש ליתן למעביד על השקעותיו בהכשרת עובדיו ועל סודותיו המסחריים מזה, ואת עקרון חופש העיסוק וטובת העובד מזה, נקבע בענין AES כי האיזון הראוי מצוי במבחן הסבירות, ותוקפן של תקנות מגבילות צריך להיקבע לפי האינטרסים הלגיטימיים שעליהם הן מגינות. לענין זה נקבע כי, ככלל, אין למעביד "אינטרס לגיטימי" כי יינתן תוקף להתחייבות לאי-תחרות, כשאין הדבר קשור לאינטרסים אחרים של המעביד כגון סודות מסחריים ורשימת לקוחות: